<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ד פ"ט</h1>
<h2>דף לז.</h2>
כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה מלמד שאסור לאכול מחמשת המינים עד שיקריב העומר הקרב בט"ז בניסן. ונוהג בין בזמן הבית בין שלא בזמן הבית בין בארץ בין בחוץ לארץ ואפילו בשל כנעני. אלא שבזמן שהעומר קרב ניתר מיד (בכ"ו) [בט"ז] בניסן אחר הקרבתו לקרובי' שידוע שקרב ולרחוקים מחצות ואילך. וכשאין שם עומר אסור כל ט"ז. ועתה שאנו עושים שני ימים אסור כל יום שבעה עשר עד תחלת כל שמונה עשר שהוא ספק יום ט"ז. אין העומר מתיר אלא תבואה שנשרשה קודם העומר. תבואה שנזרעה קודם העומר וקצרה וזרעה ובשעת העומר היתה תחת הקרקע ולא התחילה לישרש מסופק בגמרא אם העומר מתירה או אינו מתירה. ועוד שאלו שבולת שהביאה שליש קודם העומר ועקרה אחר העומר וחזר וזרעה והוסיפה אם התוספת אוסר העיקר שהותר אם לאו ויש לילך בשניהם לחומרא. וצונו על זה יוצר כל נברא. נותן לחם למבחר היצירה. וברא להם ברה.
